בנה לנו בית באוויר העולם


ב"ה

בנה לנו בית באוויר העולם

                                                   

יום ראשון:

אולם ריק. אני יושב ומחכה, ממש עוד מעט הילדים, נערים מגיעים כל אחד מהם בא מעולם אחר, מסיפור אחר, אחד עם לקויות למידה והוריו הרגע סיומו תהליך גירושים קשה, שני הסתבך עם החוק כבר כמה פעמים, שלישי רק בן 14 גבוה ממני בשני ראשים לא יודע איפה לשים את האברים שלו וכל היום מסתבך בתאונות  שונות, רביעי בן 15 ועדיין מרטיב במיטה, בקיצור עשרה עולמות שונים ומשונים שאני שבא מעולם אחר לחלוטין צריך לאסוף ולהפוך אותם לקבוצה אחת.

זאת כבר  פגישה שנייה עם הקבוצה הזאת, הפגישה הראשונה הייתה אסון שעדיין רישומו ניכר על השטיח במרכז החדר ( כתם ירוק של צבע אקריליק שאריות ממלחמת הצבע שהחבורה הזאת עשתה פעם קודמת)

ואני מחכה בהרבה חשש לקבוצה שתיכנס לחדר, חשש שיגיעו וחשש שלא יגיעו…

והם נכנסים אחד אחרי השני בפנים קשוחות, עייפות של ילדים שראו כבר הכל.

על הרצפה מונחות קופסאות קרטון לידם ניירות לבנים, אקדחי דבק חם, דבק פלסטיק, דבק סטיק, גואש, צבעי פנדה ועוד הרבה חומרי אומנות אחרים." תגיד השתגעת לא למדת לקח מהפעם הקודמת?"

" אני אף פעם לא לומד לקח אני אומר ומוסיף קריצה" קצת חיוכים מעודדים איתי אבל אז כמובן מגיעה ההערה הצינית " הוא גם חושב שהוא מצחיק". אני מתיישב בכיסא ואומר: אתם יודעים יצאתי משבוע שעבר מה זה מבואס נשארתי פה עם כל הבלגן והיום הרגשתי שאני ממש מתלבט מה לעשות. אז החלטתי שבטח שכולכם מאוד מבולבלים וגם כועסים שאתם חייבים להגיע לקבוצה כזאת.. כן אנחנו לא משוגעים או ילדים קטנים.. תוך כדי שהם מעירים לי הערות אני לוקח קופסא ומתחיל להדביק עליה ניירות לבנים בעזרת דבק פלסטיק שאני שופך ביד נדיבה והדבק מלכלך את הסביבה וגם קצת את המכנסיים שלי. הם קצת בהלם ואז אני אומר בואו מכיוון שאנחנו מתחילים להציג, לצייר ולצור פה יצירות ביחד אני מציע שכל אחד ייצור לעצמו מקום, בית ליצירות שהוא יעשה כאן מוזמנים לקחת קופסא לצפות לקשט לבנות קופסא באיזו דרך שתרצו וזה יהיה המקום הפרטי של כל אחד מאיתנו. אני ממשיך לצור את הקופסא שלי ומשתדל לא לנעוץ מבטים רק מידי פעם קצת להציץ ולשמחתי רואה איך לאט לאט הילדים קמים וכל אחד בוחר חומרי גלם ומתחיל צור קופסא….

בסוף המפגש ניצבות להפתעתי אחד עשר קופסאות על שולחן בחדר וכל אחת שונה לחלוטין מהשנייה- אחד עטף את הקופסא בנייר לבן מדוייק אף פינה לא נראית וכתב את שמו בענק על גבי הקופסא.

שני גזר קופסאות וחיבר אותם כמו פאזל מוזר זה לזה. שלישי גזר מלא חתיכות קטנות של נייר וחיבר אותן מעשה פיספס סביב כל הקופסא רביעי לקח קופסא וחתך בה פתחים אותם הוא סתם במלא דבק חם עד שנוצר מעין אקווריום שקוף אטום, חמישי לקח טוש ארטליין וקישקש על הקופסא ואחר כך ריסס ספריי לק על כל הקישקוש, שישי צייר בעלי חיים בכלובים בצורה מדהימה ומדוייקת, שביעי הדביק דפים בבלגן וכתב קללות מסביב סביב ( למדתי כמה ביטויים חדשים) שמיני פשוט הניח את הקופסא ושפך עליה דבק פלסטיק סביב סביב ואז שפך על זה גועש וגבס וכו וכו'. תשיעי הניח סתם קופסא שרשום עליה שמו ועשירי מעך את הקופסא התיישב עליה קפץ עליה ואחר כך שפך עליה צבע ולבסוך הניח אותה מעוכה ליד שאר הקופסאות.

אחרי שהקבוצה ישבה אני התיישבתי עייף נפעם ורק אז ראיתי שציירתי ( ברמה של ילד בגן…)על הקופסא שלי בהסח הדעת את המשפחה שלי אני אשתי וילדי לפי גיל ואפילו ניסיתי לצייר תינוק בעגלה.

אני חושב על מה שחזרו ולימדו אותי בלימודים ובהדרכות שכל המסעות חייבים להתחיל  מהבית, מהמקום המוכר ולא משנה כמה שהוא מעוך ומחוץ הוא עדיין נקודת הפתיחה המוכרת שחייבים לעבור דרכה כדי לצאת למסע.